החזרה לסואץ

שלושה עשורים וחצי כיסה ערפל סמיך על סיפורה של פלוגת קורן בסיירת חרוב, בימיה האחרונים של מלחמת יום הכיפורים. חודשים אחדים אחרי שיצאנו מסואץ פורקה סיירת חרוב והלוחמים פוזרו בין יחידות הצבא. יצאנו מהעיר בתחושת כישלון אישי ויחידתי, בלי לדעת למה נכנסנו ולמה יצאנו מבלי להשלים את המשימה, ולמה השארנו בקרב על העיר חברים כל-כך רבים. 36 שנים אחרי המלחמה לא נפגשו לוחמי הפלוגה. ביום העצמאות 2009, פגש יואל את מיקי טוניס ועמיקם אזולאי שהיו מפקדי מחלקות בפלוגת קורן, במקביל ליואל. תחושות כבדות האפילו על צהלות השמחה של יום העצמאות. המשפחות חיות באפילה. הלוחמים חיים "בערפל קרב", בחלומות, סיוטים ובשרידי סיפורים אותם טווינו במוחנו ובלבנו ואותם העדפנו לשמור לעצמנו ולא לחלוק עם אחרים.
יואל רתם את המפקדים מהפלוגה כולל שלום קורן המ"פ, שהזדהה עם התחושות והצטרף מיד למהלך. החלטנו לפזר את ערפל הקרב ויצאנו למסע של תיקון והשלמה עם עצמם ועם משפחות חללי הפלוגה. הלוחמים חזרו ונפגשו לראשונה ושברו את קשר השתיקה מאחורי הקרב על העיר סואץ, התעמתו עם צלקות המלחמה, יצרו קשר עם משפחות החללים ויצאו למסע של פיוס והשלמה.
 
סיפורה של הפלוגה נבנה כפאזל עדין ומורכב מפרטים רבים, אותם הצלבנו ואוששנו עם לוחמים, מפקדים וכן תיעוד מספרי היסטוריה וזיכרונות. לא פעם ניצבנו מול השאלה הגדולה – מהי האמת והאם יש בכלל שכזאת...? אך יותר מכל שוכנענו כי "המלחמה היא ממלכת אי הוודאות" ובדיעבד כולנו חכמים ונבונים. החלטנו שגם אם האמת מכאיבה כמו אזמל מנתחים, הרי אנו מעדיפים לפתוח את הפצעים היום, כדי לתת סיכוי לעצמנו ולאחרים להירפא מחר. בחרנו לסגור מעגל, למלא את חובנו, לא להסתתר יותר מאחורי מסך ערפל.
 
הקרנת סרטו של יואל  "קרב אחד יותר מדי" ביום השנה הארבעים למלחמה, טלטל וחיבר שוב את הלוחמים. גברים בני 55 השילו 40  שנים מחייהם וגילו שהם לא לבד במשא הזיכרונות מן המלחמה. אנשים דיברו והקשיבו בהתרגשות, בולעים כל מילה. חלקנו מיררנו בבכי, וחלק מהאנשים לא החזיקו מעמד, וברחו אל תוך הלילה.
מכאן ואילך החלה סדרת מפגשים בין הלוחמים, עם נשות הלוחמים ועם משפחות הנופלים. תהליך האיחוי של הפלוגה מלווה באופן מקצועי ובהתנדבות על ידי סער עוזיאלי, פסיכולוג וראש היחידה הקלינית בנט"ל.
תחושת ה"דיסטנס" שהייתה בהתחלה בין המפקדים לחיילים התמוססה. המפגשים מתקיימים לעיתים בטבע ולעיתים בבתי החברים, מקרית שמונה בצפון ועד פראן בערבה. אנחנו מחפשים את התמהיל הנכון לנו בין זיכרון והנצחה, לבין הרצון לחיות ברגיעה את החיים הנוכחיים. לא כל חברי הפלוגה התחברו לתהליך. מעטים סירבו לבוא מלכתחילה, וישנם כאלה שניסו ופרשו. המפגשים המשותפים חשובים לנו מאוד  ורובנו רוצים להמשיך בהם.
לאחרונה שתלנו את חורשת הרעות בחוות עיינות קדם בבקעת הירדן, לזכרם של חברינו הנופלים. ממקום זה יצאנו באוקטובר 1973 למלחמה.
מסע הריפוי גיבש את הלוחמים ואת משפחות הנופלים ומהווה השראה ליחידות רבות שחוו טראומות במלחמות ישראל, לסגור מעגלים בהנחייתו של יואל.

יואל שרון – מנחה ערב "החזרה לסואץ"

עמיקם אזולאי ז"ל – תחקיר סיירת חרוב במלחמה

קהל

ראיון עם ברן - לחץ כאן

"ילדי חורף 73" – איך שיר נולד, שמואל הספרי - לחץ כאן

תמונות מכנס פלוגת קורן על רקע "יש לי אהוב בסיירת חרוב" - לחץ כאן

תחקיר על סיירת חרוב ופעילותה של פלוגת קורן במלחמת יום הכיפורים - לחץ כאן

צילומי סטילס - אייל בריברם

עמותת אתגרים   פעילות למען השלום   החזרה לסואץ   אני ישראלי