1974 - סרט תיעודי – 50 דק'
שנת שיקומו של יואל תועדה על ידי הבמאי אלי כהן בסרט התיעודי "לעמוד על הרגלים". הסרט זכה בפרס "כינור דויד" לשנת 1975,
להצלחה גדולה בקרב קהל הצופים והביקורות.
במאי – אלי כהן
צלם – דני שנאור
עורכת – טובה אשר
מפיק בפועל – כתריאל שחורי
מפיקים – מיכה שגריר, דן ארזי – סרטי קסטל, שרות הסרטים הישראלי.
"גיבורים בעל כורחם" - מתוך כתבה של שמוליק דובדבני ב ynet- 08.05.11 -
הבמאי יואל שרון נפצע קשה ביומה האחרון של המלחמה ההיא, ונותר משותק בפלג גופו התחתון.
תהליך שיקומו הארוך מובא בסרטו התיעודי היפה והמרגש של אלי כהן, “לעמוד על הרגליים" שהופק ב-1974.
הסרט נפתח כאשר שרון מתאושש מפציעתו בבית החולים, עובר אל המרכז השיקומי, וממשיך ללוות אותו בהתמודדות היומיומית כשהוא מרותק לכסא גלגלים. “לעמוד על הרגליים" מצטיין באינטימיות נדירה שבין מתעד ומושא צילומו. החיוך והאופטימיות אינם משים לרגע מפניו של שרון, ולמעשה אין בסרט אותם רגעי שבירה שבהם, אפשר להניח, הוא תוהה מדוע זה מגיע לו.
יואל שרון בסרט הוא בן אדם וסמל בעת ובעונה אחת – אדם שכובש את הצופה בחום וברוגע שהוא משרה סביבו, וסמל לניצחון הרוח האנושית. במידה רבה, זהו סרט לאומי הרואי, שמעתיק את סיפור הגבורה האנושית משדות הקרב העשנים אל החיים האזרחיים.
אך העובדה שהסרט חף מכל פאתוס, מסלק הצדה כל שמץ של דידקטיות, ומתבונן בגיבורו מגובה העיניים ולא בהערצה או חמלה - היא שהופכת את "לעמוד על הרגליים" לאבן דרך בייצוגם הקולנועי של אלה שנלחמים את המלחמה שאחרי המלחמה."
מתוך הביקורת
הדה בושס – אותנטיות כאובה – "לזכותו של אלי כהן ובראש וראשונה לזכותם של יואל שרון וחבריו הפורשים את לבטיהם בפנינו, היה זה סרט כן, נשא אופי מאוד אותנטי ולא היו בו לא מסממניו של ביום, ולא אלמנטים סנסציוניים ומשום כך היה מרשים מאוד ומרגש מאוד... אני תמהה מהיכן כח הרצון וההתמדה העיקשים הללו. כאן מתגלה באמת "מותר האדם" במיטבו והצלחתו של יואל להתגבר על נכותו הוא עניין שקשה להכביר עליו מילים... יואל שרון ואלי כהן הצליחו להפוך אותנו לבני ברית כואבים בעולמם של הנכים. אמנם עדיין זרים ועומדים מן הצד, אבל עם מעורבות רגשית עזה".
יוסי ביילין – כמעט כמו כולם - "... יואל שרון לא ביכה את עצמו, ראה את המצב החדש כנתון וחיפש דרכים להמשיך לחיות חיים מלאים ככל האפשר... לעומת זאת החלק השיקומי בסרט היה חריף מידי לטעמי... מובן שאי אפשר היה להתעלם מחלק זה של חייו, אבל אפשר היה לערפל את המצלמה, לנצל טכניקות צילום ברוטאליות פחות ולהימנע מפלישה מיותרת למאבק האינטימי של הגיבור עם מצבו... ההסתייגויות שלעיל אינן מבקשות לגרוע מערכו של הסרט העשוי במקצועיות, מעניין, מרגש ומיוחד מאוד שהושקעו בו הרבה עבודה ואהבה. זהו סרט אמנותי וחשוב."
ק.גרדוש (דוש) – ניצחון – "אפשר להבין אותם, אך לא לסלוח להם, שמתחמקים מהנושא ה"מדכא" של נכי מלחמה. מי שלא ברח מהמקלט ביום א האחרון, זכה לתעודה אנושית מרגשת ודווקא מעודדת. המלחמה של יואל לא נגמרה כשפונה משדה הקרב. הוא נלחם עד היום באויבים המסתתרים בגופו ובנפשו, השיתוק והייאוש. על הראשון התגבר באופן חלקי בלבד, את השני הכריע בניצחון מפואר. חיוכו המקסים של יואל השתקף בכל מי שנמצא בקרבתו ועבר את המסך במלוא כוחה של רוח האדם המתגברת. הסרט הדוקומנטרי "לעמוד על הרגלים" הוכן בכישרון ובטקט ע"י אלי כהן".
